מתכוננות.ים לשנה החדשה – הפן הרגשי מול הפן הפדגוגי

המדיה חוגגת. מי בעד ומי נגד. בזום, דפי עבודה, אתרים שונים, משחקים או פנים מול פנים?

כל אלה באמת חשובים. חשוב לתכנן מה התלמידים שלנו צריכים לדעת ואיך הכי טוב להעביר שיעור על הווה פשוט או שיחה בעל פה.

יש גם דיבור על הצורך והחשיבות של חיברות. מאד חשוב שילדינו יהיו בסביבת עמיתים כדי לשכלל את הכישורים החברתיים שלהם.ן. על אחת כמה וכמה תלמידים בעלי מאפייני לימוד וכישורים חברתיים שונים.

עם זאת, לדעתי פחות עוסקים בפן הרגשי – הן של צוות ההוראה והן של הילדים.

בהתייחס לתלמידים – מה עלינו לקחת בחשבון? אמנה כאן מספר מרכיבים, כאשר אני יודעת שהרשימה חלקית.

האם אנחנו מכירים את תלמידינו?

האם הם מכירים אותנו?

האם הם בוטחים בנו?

האם אנחנו יודעים מה עבר עליהם בחצי שנה האחרונה?

האם מי מבאי ביתם, משפחותיהן.ם או חבריהם חלו ו/או חוו משבר כלשהו?

חלק מהלחץ הרגשי יכול להיגרם גם מהלמידה השונה עצמה ומשינוי השגרה, כמו גם מלמידה של אמצעי למידה חדשים.( נדמה לנו כי התלמידים מתמצאים בכלים דיגיטליים ומייד יידעו כיצד להשתמש בהם, ולא היא.):

איך הם למדו והאם למדו במהלך תקופה זו?

האם הלמידה מרחוק היוותה קושי? האם היה/יש להם ציוד קצה מתאים ללמידה מרחוק?

האם הם מסוגלים להתרכז בתצורה זו?

האם אנחנו יודעים איך לגרום להם לרצות ללמוד?

מה מעניין אותם?

איזה כלי למידה "מדברים" אליהם?

האם הם יודעים להשתמש בהם?

האם הם מסוגלים לארגן את סדר היום שלהם כך שיהיו פנויים ללמידה?

אלה ועוד רבות השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו.

על כן, אני חושבת ששיעורים ראשונים אמורים לעסוק יותר בקשר האישי והרגשי של התלמידים ושלנו. האמון שנבנה בינינו יעזור ליצירת אמנה שתעשיר את הלמידה של כל הצדדים ותאפשר להגיע לפדגוגיה בצורה מיטבית.